פסק-דין בתיק ב"ל 7383-04-09

1.         זוהי תביעה להכיר בפגיעה בברכה הימנית של התובעת  כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה  בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק) משאירעה, לטענתה, עת נפלה בדרכה לעבודה ביום 3.9.07. 3.

2.         לטענת המל"ל, התובעת לא הוכיחה כי נפגעה במועד הנ"ל בדרכה לעבודה בפגיעה שהיא בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק.

רקע עובדתי:

3.         התובעת , שהועסקה במועדים הרלבנטיים, כמטפלת סיעודית, היתה ביום 3.9.07 בדרכה לביתה של קשישה בה טיפלה מטעם חברת "נתן",  חברה המעניקה שירותי סיעוד.

2.         בחלוף שבוע ימים, בתאריך 9.9.07, פנתה התובעת לראשונה לטיפול רפואי בקופ"ח, שם מסרה סתמית וכללית: "ב 3.9.07 בדרכה לעבודתה נפלה ונחבלה בברך ימין". התובעת לא מסרה תיאור כלשהו לגבי הגורם לנפילה ו/או לנסיבותיה.

3.         ביום המחרת, 10.9.07 דיווחה התובעת למעסיקתה, חברת "נתן", על התאונה שאירעה לה, לטענתה. בטופס הדיווח נרשם:

"לפי דבריה : באזור גבעת דאונס באיזור בנייה מיהרה לפנות את הדרך לרכב ואז נפלה ונחבלה בברך." (ההדגשה במקור- ע.ק.)

4.         בטופס תביעתה למל"ל (מיום 24.8.08) במקום המיועד ל"תיאור הפגיעה" רשמה התובעת דלקמן:

" בדרכי לדירת המטופלת ... , במדרכה, הזדרזתי לפנות דרך לרכב החשתי צעדיי, מעדתי ונפלתי. לא היו עדים לתאונה עצמה. נהג מונית שהזמנתי בטלפון נייד, אסף אותי ופינה אותי לביתי. אינני זוכרת את שמו". (ההדגשות אינן במקור- ע.ק.)

5.         בהודעתה לחוקרת המל"ל (הודעה מיום  25.9.08 ) העידה התובעת דלקמן:

" ... הייתי צריכה להתחיל לעבוד בשעה 11:00, באותו יום יצאתי מהבית בשעה 10:10 בערך כרגיל נסעתי באוטובוס קו 37 עד ר"ח חורב שם ירדתי וחציתי את הכביש לכיוון גבעת דאונס ותוך כדי הליכה רגילה, לא היה שום מכשול ושום דבר, לא יודעת מה הסיבה שנפלתי, נפלתי על המדרכה וקיבלתי מכה ברגל הימנית באיזור הפיקה של הברך, המשכתי ללכת לעבודה, עבדתי בערך שעתיים והלכתי הביתה,הלכתי כי כאבה לי הרגל, לא היתה לי נפיחות רק כאבים והלכתי הביתה כי חשבתי שזה יעבור..."

במענה לשאלה מפורשת של החוקרת: " מה הסיבה שנפלת?", חזרה התובעת והדגישה:

" אני לא יודעת, הלכתי ונפלתי ללא סיבה. לא נתקלתי בשום מכשול בדרך. זה היה תוך כדי הליכה רגילה לכיוון העבודה . ואין לי מה להוסיף." (ההדגשות אינן במקור- ע.ק.)

6.         בתביעתה לביה"ד, מנגד,  טענה התובעת:

 " ... אולי היתה אבן על הרצפה או משהו אחר, לא בדקתי".(ההדגשה אינה במקור- ע.ק.)

7.         בתצהיר עדותה הראשית העידה:

" בשעה 10:45 בבוקר או בסמוך לכך, האוטובוס עצר בתחנת האוטובוס ברח' חורב הממוקמת לא הרחק מביתה של המטופלת עמה עבדתי... לאחר שירדתי בתחנת האוטובוס ברח' חורב, עשיתי דרכי לבית המטופלת דרך רחוב גבעת דאונס ... , תוך שעברתי בסמוך לאתר בנייה. תוך שהנני צועדת על המדרכה בסמוך לכביש ברח' גבעת דאונס, לפתע שמעתי צפירות עזות של מכוניות שנסעו בכביש הצמוד למדרכה. בשל הצפירות העזות והרעש שהגיע מאזור אתר הבנייה, החשתי את צעדיי כדי להתרחק מהשאון ומההתרחשות הרבה במקום. הצפירות העזות והרעש מאתר הבנייה הלכו וגברו, וגרמו לי להחיש את צעדיי. כתוצאה מרעש והצפירות הנ"ל איבדתי את שיווי המשקל, נפלתי ארצה על המדרכה, ונחבלתי בברך הימנית-באזור הפיקה... לאחר הנפילה ארצה התקשיתי לקום ונעזרתי בשני אנשים שעברו בסביבה. לאחר שהתאוששתי מנפילתי, צלצלתי לנהג מונית בכדי שיאסוף אותי ויפנה אותי לביתי. כשהגיע נהג המונית, החלטתי לנסוע עימו למקום עבודתי, בשל החשש הכבד שהמטופלת עימה הייתי אמורה לעבוד, שהיתה חולנית מאוד- סבלה מדום לב. הגעתי למקום עבודתי וניסיתי לתפקד, אולם בשל הכאבים העזים בברכי הימנית שהלכו וגברו, לא היה ביכולתי להמשיך לעוד. לפיכך, החלטתי לשוב לביתי ולנוח." (ההדגשות אינן במקור- ע.ק.)

8.         בחקירתה הנגדית, מנגד, עת הופנתה לעדותה הנ"ל בתצהירה ונשאלה: "ש. לטענתך, כתוצאה מהצפירות החזקות והרעש איבדת את שיווי המשקל ונפלת?"  חזרה בה התובעת מגרסתה דלעיל , בהשיבה:    "ת. אני לא אמרתי שאיבדתי את שיווי המשקל."

כך גם בהמשך, עת הוסבה תשומת ליבה לנאמר במפורש בתצהיר, ניסתה התובעת לחזור בה  בהעידה: